החלטתי לנסוע לכמה ימים לים המלח. נופש ים המלח הוא המקום המועדף עלי כשאני רוצה להתנתק מהעיר, בעיקר בתקופה זו כשאף אחד לא רוצה לרדת לסיני. לקחתי את כל מה שצריך ומצאתי מקום עם חושות שהרגיש לי כמעט כמו ראס השטן.
כחובב רהיטים אני מוצא לנכון להתייחס למיטות שבמקום הזה. בניגוד למזרני הקש (או אלוהים יודע מה הם דוחפים שם) הדקים והמטונפים שבסיני, המיטות שגיליתי בים המלח היו ממש תענוג. מזרן הקפיצים שנח לו על המיטה שלי העלה בעשרות אחוזים את זמן המנוחה שלי. והרי הבעיה בסיני הייתה תמיד המזרנים הדקים האלה. אם נתעלם לרגע מהעובדה שכלבים וכל מיני חיות אחרות ישנים עליהם בדרך קבע, בתור בחור שישן על הצד הייתי מוצא את עצמי בבוקר עם כאבים לכל אורך הצד עליו ישנתי. כן, אני יודע שאפשר לישון על הגב. זו אולי אופציה אפשרית למי ששולט על עצמו מתוך שינה. מכיוון שאינני כזה אני מגיע תמיד למצב צדדי.
וזה עוד בכלל לפני שדיברנו על ישיבה על המזרונים האלה. קורה ובמשך היום אתה רוצה לצאת לטבילה במים ולאחריה להתפנן בצל עם קצת בריזה. במזרנים מהסוג הבדואי כל התחת שלך כואב כי אתה תכלס יושב על האדמה. לעומת זאת, כשיושבים על מזרן קפיצים אפשר להעביר שעות על גבי שעות בפנאן בלי לשים לב בכלל. ומה בקשר לכיסאות שמצאתי שם? תכננתי לנסות לצוף במים כשאני ישוב על גבי כיסא פלסטיק אבל פשוט לא ניתקלתי בשום כיסא מסוג זה. כל מה שראיתי היו כורסאות נצרים שהתאימו לעיצוב הכללי. אני לא יודע אם אפשר לצוף על כסאות נצרים, אבל לפחות קיבלתי את התחושה שמי שעיצב את המקום חשב לעומק ולקח את העיצוב ברצינות.
אז מפה לשם מצאתי את עצמי גם נכנס למים (בכל זאת, נופש ים המלח). וזו אכן חוויה מתקנת אחרי ששנים פחדתי להיכנס לתוך הים המלוח הזה. כי למרות שהיה באמת מאוד נוח לנוח על מזרני הקפיצים, אני באתי עם מטרה לנופש הזה. אולי אפילו יותר ממטרה, באתי עם שליחות מטעם עצמי. והשליחות הזו הייתה להשתחרר מפחד קדמון ששנים גרם לי להתרחק מאיזור ים המלח (שנבעה מטבילה לא מוצלחת כילד). אז כולם יכולים להירגע - השתחררתי ונגאלתי.
